Yad Chaim Weizmann

חוץ

אחוזת הגן

אחוזת הגן

המבנה הפיסי של הגן תוכנן על ידי אדריכל הבית אריך מנדלסון ומהווה חלק בלתי נפרד מהבית.
צמחיית הגן תוכננה על ידי אדריכל הגנים שלמה ויינברג - אורן מקיבוץ יגור שתכנן גנים רבים ביניהם את גן יד הנדיב בזיכרון יעקב.

 

 

 

 

אחוזת הקבר 

אחוזת הקבר 

ד"ר חיים ויצמן ביקש להיקבר בגן האחוזה למרגלות ביתו. עם פטירתו עוצבה מצבה עם הכיתוב הפשוט  "חיים ויצמן". בצוואתו ביקש ויצמן להיקבר תחת אבן פשוטה:

"...תמיד הייתי יהודי פשוט ממוטול וכזה אני רוצה להישאר גם אחרי מותי..."

ד"ר ורה ויצמן ביקשה להחליף את המצבה המקורית, שהייתה לוח שיש עליו היה חקוק שמו של חיים ויצמן, תאריך לידתו ופטירתו. ורה ביקשה להיקבר לצידו של בעלה. היא רצתה שהמצבה תזכיר את השכול הפרטי שלהם, את מותו של בנם הצעיר מיכאל, שנהרג במלחמת העולם השנייה. המצבה, עוצבה על-פי דגם מצבת החייל הבריטי הנעדר, אשר באנגליה בשנת 1962. את המצבה עיצב הפסל משה ציפר.
במרכז המצבה חקוק סמל מכון ויצמן למדע,
שעיצב האדריכל, אריך מנדלסון על פי הזמנת
ד"ר ויצמן כלוגו למכון זיו. הסמל חקוק בין
שני שמותיהם של בני הזוג ויצמן.

 

המכונית

המכונית של חיים ויצמן

בשנת 1950 העניק הנרי פורד השני מתנה לד"ר חיים ויצמן מכונית מדגם פורד לינקולן קוסמופוליטן,  אחת מתוך סדרת ייצור שכללה 18 מכוניות מסוג זה, שיוצרו על-פי מפרט מיוחד שתוכנן בשביל נשיא ארה"ב . המכונית שימשה כרכב השרד הרשמי של נשיא המדינה ולאחר מותו של ויצמן, בשנת 1952, הוצבה לתצוגה בבית ויצמן.  עם הזמן ועקב פגעי מזג האוויר התבלתה המכונית וזוהרה הועם. חברת "דלק מוטורס,"היבואנית והמפיצה של פורד ולינקולן בישראל", לקחה על עצמה, יחד עם  חברת פורד בארצות הברית את מלאכת שיפוץ המכונית ושימורה. המלאכה ארכה 13 חודשים, ובסיומם הוחזרה המכונית  לביתן תצוגה מיוחד שתוכנן ע"י האדריכל הלל שוקן.

 

כיכר הזיכרון

כיכר הזיכרון

הכיכר נבנתה בתחילת שנות ה-60 ככיכר זיכרון לחיים ויצמן ובשנת 1972 הוצב פסלו של הפסל דני  קרוון כהנצחה לקורבנות השואה. האנדרטה עשויה אבן גיר ועל גביה ספר תורה. האבן עצמה נחצבה בישראל ומשקלה 22 טון וגובהה 2 מטר. ספר התורה הוא יציקת פליז שנוצרה באיטליה. גובהו של הספר 1 מטר ומשקלו 9 טון.
על גבי האבן, חקוק קטע מדברי ההספד של ד"ר ויצמן לזכר קורבנות השואה בנאומו בקונגרס הציוני בשנת 1946. קונגרס זה היה הקונגרס הראשון שלאחר המלחמה והשואה – והאחרון של ויצמן כנשיא ההסתדרות הציונית.