מדינאי

ד"ר חיים ויצמן

9.11.1952 - 27.11.1874
יח כסלו תרל"ה – כא חשוון תשי"ג

חיים ויצמן היה מדען ודיפלומט, מנהיגה של התנועה הציונית משך דור שלם, ונשיאה הראשון של מדינת ישראל. ויצמן נולד בשנת 1874 במוטול אשר ברוסיה הלבנה. הוא למד כימיה בגרמניה ובשנת 1904 קיבל משרה באוניברסיטת מנצ'סטר. בשנת 1906 נשא ויצמן את ורה קצמן לאישה. לזוג נולדו שני בנים: בנימין (1907) ומיכאל (1916).

ויצמן נחשב כאומן המשא ומתן, וכמי שהצליח לשכנע את האימפריה הבריטית להעניק את הצהרת בלפור  מעט לפני כיבוש הבריטים את ארץ ישראל בנובמבר 1917. מסמך זה בו "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה את הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה,"  היווה נקודת מפנה בהיסטוריה של העם היהודי והפך באופן מידי את ויצמן לדמות המזוהה ביותר עם התנועה הציונית. ויצמן הגיע לפריצת דרך משמעותית בכימיה האורגנית, ויש המחברים את הישגיו המדעיים לאלו המדיניים.  הוא ייסד מוסדות מובילים בתחום ההשכלה הגבוהה והמחקר בישראל (האוניברסיטה העברית בירושלים ומכון זיו ברחובות המכונה כיום מכון ויצמן למדע) מתוך תפיסה הרואה בציונות הגשמה של עצמאות פוליטית ורוחנית. הוא ראה במדע פעילות נשגבת בפני עצמה אך גם כבעלת פוטנציאל כלכלי עבור יסודה של כלכלה מודרנית. הוא שאף לכינון יחסי ידידות בין הציונים ובין הלאומיות הערבית, ומשום כך פגש באמיר פייסל בשנת 1918. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא גייס את העורף היהודי בארץ ישראל לטובת המאמץ המלחמתי של בריטניה כנגד גרמניה ולחם להקמתה של הבריגדה היהודית. הוא פעל לייסודם של מוסדות השלטון הדמוקרטים בתנועה הציונית ולשילובה של מדינת ישראל בקהילה הבינלאומית.

עם הכרזת עצמאות של מדינה ישראל מונה ויצמן לנשיאה של מועצת המדינה הזמנית. בפברואר 1949, לאחר כינוסה של הכנסת הראשונה, ויצמן נבחר כנשיאה הראשון של מדינת ישראל. הוא כיהן בתפקיד זה, אליו נבחר בשנית בשנת 1951, עד מותו בנובמבר 1952.

לקריאה נוספת - הביוגרפיה המלאה של חיים ויצמן.