ציר הזמן

1874
י"ח כסלו תרל"ה 27.11.1874 – נולד בעיירה קטנה ומרוחקת ממקום ישוב, בתחום המושב ברוסיה הלבנה מוטול שמה. מחצית ממספר תושבי העיירה היו יהודים, כ-250 משפחות. כדי להמחיש את מימדי העיירה נהגו תושביה לומר: "כאשר נכנס סוס אליה ראשו בקצהו האחד וזנבו מנקה את הקצה השני".

 

1885

עובר ללמוד בביה"ס התיכון הריאלי הרוסי בעיר המחוז פינסק ומתחיל את פעילותו הציונית באיסוף כספים. בן אחת עשרה כתב בעברית מכתב למורהו האהוב במוטול: "מה רם ומה נשגב הרעיון אשר עלה על אחינו בני ישראל לייסד את החברה חובבי ציון כי ע"י זאת נוכל להציל את אחינו הנידחים והמדוכאים והמפוזרים בכל קצווי העולם. סוף דבר ציונה עברים – ציונה נלכה!"

1892

עובר למערב אירופה להמשך לימודיו האקדמאים, מקבל תואר דוקטור באוניברסיטת פרייבורג שבשוויץ בכימיה אורגנית.

1899

משתתף בקונגרס הציוני השני בבאזל. 

1901

משתתף בארגון ועידת הצעירים הציונים ומייסדי הפרקציה הדמוקרטית, מפלגה, אשר שמה לה למטרה לקדם את הפעילות המעשית ב ישראל ואת העשייה התרבותית.

1902

מייסד את לשכת בית הספר היהודי הגבוה שאמור היה לתת מענה לסטודנטים יהודים שנדחו מאוניברסיטאות במזרח אירופה.

1903

בקונגרס הציוני השישי בבאזל מצביע נגד ההצעה להתיישבות יהודים באוגנדה.
בנאומו אמר: "אם הממשלה הבריטית והאומה הבריטית הן מה שאני חושב עליהן, סופן שיציעו לנו הצעה טובה מזו."

1904

עובר לאנגליה ועובד כחוקר במחלקה לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר.

1906
נושא לאשה את ורה ויצמן אותה הכיר בשוויץ שם למדה רפואה. "ורה ואני מצאנו את דרכנו זו לזו רק לאט לאט. מקצת בשל הבדל בגילים כשבע שנים, והמעמד אני הייתי מרצה והיא תלמידה. אבל בעיקר בשל ההבדל ברקע ובגישה לחיים."
באותה שנה ד"ר ויצמן, פוגש את ארתור ג'יימס בלפור, שר החוץ של ממשלת בריטניה ומסביר לו את הרעיון הציוני. "הוא שאלני מדוע מתנגדים היהודים הציונים להצעת אוגנדה?" השבתי לו "מיסטר בלפור נניח שאני מציע לאדוני את פאריס במקום לונדון, הייקבלנה?" והוא ענה: "אבל ד"ר ויצמן לונדון היא שלנו". "נכון הדבר" אמרתי "אבל ירושלים היתה שלנו בזמן שלונדון היתה עוד אדמת ביצה."

 

1907
נולד בנו הבכור בנימין (בנג'י). מתפרסם כנציג הציונות הסינתטית בקונגרס הציוני השמיני שבהאג.
מבקר לראשונה בארץ ישראל. "נסעתי באוניה מבירות ליפו. רגלי דרכה על האדמה שהיתה מימי ילדותי חלק בלתי נפרד ממחשבותיי. סוף סוף עמדתי פנים אל פנים על המציאות...גמרתי בלבי לחזור לאירופה וללחוץ במרץ כפול ומכופל לעבודה מעשית דחופה בארץ ישראל."

 

1910

מקבל אזרחות בריטית.

1914

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, פועל לקידום הרעיון של בית לאומי יהודי בארץ ישראל בחסות בריטניה.

1915
ממציא שיטה חדשה להפקת אצטון (תמיסה שנדרשה לייצור חומר נפץ).
עובר לגור בלונדון ומתמנה ליועץ לאספקת אצטון באדמירלות ובמשרד החימוש הבריטי.

 

1916

נולד בנו השני, מיכאל. מנהל את מעבדות האדמירלות בלונדון. פותח עם חבריו במבצע להפצת הרעיון של בית לאומי ליהודים בארץ ישראל בחסות בריטניה.
נפגש עם לויד ג'ורג' ראש הממשלה ועם בלפור שר החוץ.

1917

בריטניה כבשה את ארץ ישראל מידי השלטון העותומאני. ד"ר נבחר לכהן כנשיא הפדרציה הציונית באנגליה, מנהל מו"מ עם ממשלת בריטניה המסתיים בשניים בנובמבר במתן "הצהרת בלפור."
וזה נוסח ההצהרה: "ממשלת הוד מלכותו מביטה בעין יפה על ייסוד מקלט לאומי לעם ישראל בארץ  ישראל ובמיטב כוחותיה תתאמץ להקל על השגת המטרה הזאת. אך בתנאי ברור ומפורש, שלא יעשה שום דבר העלול להזיק לזכויותיהן האזרחיות והדתיות של הכנסיות הבלתי יהודיות אשר בארץ ישראל, או לזכויותיהם ומעמד המדיני של היהודים באיזו ארץ אחרת."

1918
עומד בראש משלחת ועד הצירים שיצא לארץ ישראל ביוזמת ממשלת בריטניה, במטרה לייעץ בנושא בנושאי התיישבות ופיתוח המדינה. במכתב לורה אשתו תאר את שראו עיניו: "עצום ההבדל בין מה שאפשר לראות היום במושבות, לבין מה שאפשר היה לראות לפני אחת עשרה שנה, בהיותי פה לראשונה. היום הישובים האלה מלאי חיים. חיים יהודיים אמיתיים אינם עוד אגדה הם אמת לאמיתה!"
נפגש עם האמיר פייסל מנהיג המרד הערבי.
"היה ליל ירח נפלא, אור ירח ארצישראלי. השקפתי ממואב על עמק הירדם, ים המלח והרי יהודה, בעומדי שם באני פתאום הרגש, כי שלושת אלפים שנה נגוזו והיו לאין. הנה אני ניצב פה על אותה האדמה, באותה השליחות, שניצבו אבות אבותיי בשחר תולדות עמי."
דברי האמיר היו כי הוא נכסף לראות את היהודים והערבים עובדים מתוך אחדות דעות. לדעתו גורל שני העמים קשור במזרח התיכון ובעל כורחם תלוי ברצונן הטוב של המעצמות הגדולות. השניים חותמים על הסכם ויצמן-פייסל, שאינו יוצא לפועל.
מניח את אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. בנאומו אמר: "מה משמעותה של אוניברסיטה עברית, מה יהיו תפקידיה, מהיכן תשאב סטודנטים ואלו שפות ידברו בה? במבט ראשון יש לכאורה מן הפרדוקס בכך שבארץ כה דלה באוכלוסין, בארץ שעדיין צריך לעשות בה כל דבר, בארץ המשוועת לצורכי יסוד כמו מחרשות, דרכים ונמלים, אנו פותחים בכינונו של מרכז לפיתוח רוחני ואינטלקטואלי. אבל הפרדוקס אינו קיים כהוא זה לדידו של מי שמכיר נפשו של היהודי."

 

1919

ראש המשלחת הציונית בועידת השלום בוורסאי בה ביקשו לקבל אישור בינלאומי להצהרת בלפור.

1920

נבחר לכהן כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית בועידת לונדון.

1921
מסייר בארה"ב עם אלברט איינשטיין במטרה לגייס כספים לקידום המפעל הציוני.

 

1925

משתתף בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית בהשתתפות לורד בלפור.

1929

נבחר לנשיא הסוכנות היהודית המורחבת לארץ ישראל, אשר הוקמה במטרה לשתף את יהודי המערב במפעל הציוני. "האידיאל שלנו היה החזון של עם חדש, חופשי מן המימדים הצרים של הגטו ומן החשש הנצחי מפני אי הבנות ושיבושים, חי את חייו שלו על אדמתו שלו, עם של אנשים זקופי קומה, בעלי מודעות למורשת היסטורית גדולה הקשורה הן עם עם ישראל והן עם אדמתה של ארץ ישראל." (ביום כינונה של הסוכנות היהודית המורחבת 11.8.1929.)

"מאורעות תרפ"ט" הביאו את הממשלה הבריטית להשליט סדר וכדי להרגיע את הערבים פרסמה את "הספר הלבן" ע"י הלורד פאספילד, אשר בו נסוגה מחלק מההבטחות שנתנה בהצהרת בלפור.

1930

במכתב ללורד פאספילד ב-20.10.1930 כתב ויצמן: "בשתיים עשרה השנים האחרונות אני עומד בראש ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית. כל אותו הזמן השתדלתי לעבוד בהרמוניה הדוקה ביותר עם ממשלת הוד מלכותו ולבסס את פעולותיי על שיתוף פעולה קרוב איתם. אין אפוא אדם שישתוקק כמוני להיענות לקריאה להמשיך בשיתוף פעולה, אילו היה קיים בסיס לכך, ויצמן מקבל את "אגרת מקדונלד," בה ממשלת בריטניה שבה ומכריזה על מחויבותה להקים לעם היהודי בית בארץ ישראל. אך לא היה בה די כדי לשקם את מעמדו של ויצמן בעולם היהודי, אשר יצא בביקורת נגד מדיניות הפיוס שלו.

1931

ויצמן מודח מראשות התנועה הציונית. הוא מקדיש את זמנו למחקר המדעי ולגיוס כספים עבור פרויקטים ציוניים ועבודת הצלה של פליטים יהודים בעיקר מגרמניה.

1933

מתמנה ליו"ר הלשכה המרכזית של הסוכנות ליישוב יהודי גרמניה בארץ ישראל.

1934
מייסד את מכון המחקר ע"ש דניאל זיו ברחובות.

 

1935

נבחר מחדש לתפקיד נשיא ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית בקונגרס ה-19 בלוצרן, יחד עם בן גוריון כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית.

1936

בונה את ביתו ברחובות בסמוך למכון זיו. הבית תוכנן ע"י האדריכל היהודי הנודע אריך מנדלסון. בעקבות המרד הערבי הגדול, שולחת ממשלת בריטניה משלחת חקירה בראשות הלורד פיל. ויצמן מעיד בפני הועדה המלכותית ב-25.12.1936, "...כשמדברים על העם היהודי מדברים על עם שהוא מיעוט בכל מקום ואינו רוב בשום מקום...הוא מכין רוח של עם ללא גוף, ולפיכך הוא מעורר חשד וחשד מוליד שנאה. צריך שיהא לו מקום בעולם, בעולמו הנרחב של הקדוש ברוך הוא, שבו אנו יכולים לחיות ולהתבטא בהתאם לאופיינו...."

מסקנות הועדה: חלוקת ארץ ישראל למדינה ערבית ברוב שטחה של ארץ ישראל ומדינה יהודית בגליל וברצועת החוף וכן תחום המנדט הבריטי הכולל את ירושלים ופרוזדור יציאה לים.

1937
בקונגרס ה-20 ה-4.8.1937 בציריך, תומך ויצמן בהצעת החלוקה של ארץ-ישראל למדינה ערבית ויהודית, בעקבות מסקנות ועדת פיל. בנאומו אמר: "ברגע היסטורי זה יורשה נא לי לפנות לעם הערבי...יש עם ערבי בעל מסורת מפוארת. לעם הזה הושטנו את ידינו. ועדיין ידינו מושטת אליהם אף עתה, אבל בתנאי אחד: כשם שאנו מאחלים להם שיתגברו על הזמן הקשה ויחזרו למסורת הגדולה של העם הערבי האדיר בעל התרבות, כל שעליהם לדעת שיש לנו את הזכות להקים את ביתנו בארץ ישראל בלי להזיק למישהו, אלא להביא תועלת לנו ולאחרים. אם הם יכירו בזכותנו זאת, נמצא את הדרך להבנה הדדית."

 

1939

הוחלט על כינוס ועידת השולחן העגול בארמון סנט ג'יימס בלונדון. מקדונלד הזכיר את זכותם המוסרית של הערבים להגדרה עצמית. במאי פורסם "הספר הלבן" אשר גדע למעשה את החלום הציוני.
ויצמן גינה את מדיניות בריטניה בחריפות אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבטיח לה את כל העזרה האפשרית ע"י האוכלוסייה היהודית בארץ ובעולם.
פועל להקמת יחידה יהודית לוחמת במסגרת הצבא הבריטי.

1942

בנו, מיכאל, טייס בחיל האוויר הבריטי, מוכרז כנעדר, מטוסו נפל לים.
משתתף בוועידת בולטימור בניו יורק, המעבירה החלטה לתבוע הקמת קהילה יהודית בארץ-ישראל, מתעמת עם בן גוריון בנושא.

1944

מבקר בארץ ישראל לרגל יום הולדתו ה-70 ומתקבל בהערצה ואהדה ברחבי הישוב היהודי.

1946
מופיע בירושלים לפני ועדת החקירה האנגלו – אמריקנית.
בקונגרס ה-22 בבאזל מודח מראשות התנועה הציונית על רקע התחושה שאינו מתאים להנהיג את העימות עם בריטניה. בנאומו בקונגרס מזהיר מפני השימוש באלימות: "אני מזהיר אתכם עוד פעם מ"קפיצת הדרך," מנבואות שקר ומהכללות שאינן נכונות מעובדות היסטוריות, כביכול שאינן אלא בדותות. כזה הוא מזגי ואיני מאמין במעשי אלימות...אני חושב את הטרור לאסוננו הגדול ביותר, הן מבחינה מוסרית, הן מהבחינה המדינית והן מבחינת הקמת המדינה שלנו. חוששני שהטרור יתחיל לשלוט ברחוב היהודי, ולא הסוכנות תוכל להתגבר עליו אלא יתכן שהוא יתגבר על הסוכנות. זהו סרטן בגופו של הישוב, ובערת את הרע מקרבך!.... אני מזהיר אתכם, שלא תתנו ל"גידול" להתפשט. הואיל והוא עלול לבלוע את התנועה ואת הישוב ולהרוס את כל אשר בנינו".

 

1947

ממשלת בריטניה מעבירה את הדיון בעתיד ארץ-ישראל לאו"ם שארה"ב, השולח ועדת חקירה. ויצמן מעיד בירושלים לפני ועדת אונסקו"פ: "עצמאות אינה זכותם של הערבים לבדם. לנו היהודים יש זכות שווה לכך. העצרת הזו אינה רשאית לפסוק כי שאיפתם של הערבים להחזיק במדינה שמינית מבטלת בהכרח את זכותם של היהודים להחזיק במרכז אחד ויחיד של חיים לאומיים ועצמאיים."

פועל לקבלת החלטת החלוקה ע"י העצרת באו"ם ומשתדל אצל נשיא ארה"ב, הארי טרומן, לחייב את החלוקה ולכלול את הנגב בתחום שטחה של המדינה היהודית. ב-29.11.1947, הוחלט על חלוקת ארץ-ישראל.

1948
נפגש עם הנשיא טרומן כדי להבטיח את תמיכתו בהקמת מדינה יהודית.
נבחר לנשיא מועצת המדינה הזמנית של ישראל. במברק שקיבל מהמועצה נכתב: "במעמד הקמת המדינה היהודית אנו שולחים ברכותינו לך, אשר עשית יותר מכל אדם אחר החי עמנו לשם יצירתה. עמידתך ועזרתך חיזקו את כולנו. אנו מצפים ליום שבו נראה אותך בראש המדינה אשר תיכון בשלום."

 

1949

נבחר לנשיא מדינת ישראל. בנאום הפתיחה של הכנסת אמר: "עלינו לבנות גשר חדש בין המדע לבין רוח האדם. "באין חזון יפרע עם" כל ימי עמלתי וחתרתי לעשות את המדע והמחקר יסוד למפעלנו הלאומי, אבל ידעתי גם ידעתי כי מעל למדע יש ערכים נשגבים אשר רק בהם מרפא לנגעי האנושות ערכי צדק ויושר, שלום ואחווה."

בשניים לנובמבר חונך את מכון ויצמן למדע: "חיים אנו בארץ חלוצית, חלוצים אנו בישוב השממה, בחקלאות ובתעשייה. כאן, ברחובות עוסקים אנו במעשה חלוצי ממין מיוחד חלוציות במדע.

1952
כ"א חשון תשי"ג, 9.11.1952 נפטר בביתו ונקבר בגן אחוזת הבית ברחובות.