ציטטות

"אני מאמין שהמדע הוא אשר יהיה מלאך השלום"
האוניברסיטה העברית, אשר התורה העברית והמרץ העברי יתנו בה את נשמתם, תהיה לחלק משלים של בניננו הלאומי ההולך ונבנה.
אנו, אנשי המדע, איננו שחקני כדורגל להנאתנו. אנו משרתים את הציבור, תחילה את העם והמדינה, ואחר את האנושות, ורק לבסוף את עצמנו.
יום שפרחים נובלים בשדות – הסתיו מתחיל.
ויום שחלומות נובלים בלבו של אדם – סתיו של חייו מתחיל.
אין לפנינו דרך אחרת, אלא להמשיך בדרך המדע והמחקר שהם יסודות העולם החדיש
עלינו לתת את כל תקוותינו במדע של ישראל. היא ארץ קטנה ואוצרותיה דלים, נוכל לעשות ממנה משהו ממשי רק אם נבסס אותה על יסודות המדע ועמודי הטכניקה, כדוגמת שוויץ.
אני כל מה שמעסיק אותי עכשיו זו הבעיה של חינוך הנוער בארץ! אני מאוד מאוד מודאג מזה! עתידו של הנוער העברי אינו מניח לי לישון בלילות. אינני בטוח שיש להם מורי דרך, מדריכים ומכוונים. באיזה מסורת הם חיים? לפי איזה דפוסי חיים? כשאני הייתי צעיר התהלכתי בין שני עמודי אש : מצד אחד הרב ריינס , ומצד שני ד"ר פינסקר. שני ענקים שני ענקים בוערים! ואני, שהתהלכתי ביניהם, כמעט נשרפתי.
לא בחרב, לא בצי מלחמה, לא בצבא אלא בפטיש ובמעדר
ביום העצמאות ה-4 "ביום חגיגי זה ברצוני לומר לכל אחיי : עתידה של מדינת ישראל תלוי בשלושה יסודות – באהבת אחים, במאמץ לבנות ובשלום לקרוב ולרחוק"
בשיחה עם הלורד בלפור שואל את ויצמן "מדוע היהודים מוותרים על הצעת אוגנדה" ועונה לו ויצמן בשאלה " מיסטר בלפור, נניח והייתי מציע לך את לונדון במקום את פאריס, היית מסכים?" עונה לו הלורד בלפור " אבל מר ויצמן, לונדון היא שלנו" תשובתו של ויצמן הייתה "אמת, וירושלים הייתה שלנו עוד בימים שלונדון הייתה ביצה"
"חומת יריחו נפלה מקול השופר ומתרועות העם. אבל מימי לא שמעתי שחומה הוקמה באמצעים כאלה"
"אם יש דרך אחרת לבנות בית מאשר הנחת לבנה על לבנה, אין אני יודע את הדרך הזאת"
"אולי נשאתי נטל כבד מדי וכעת אני משלם את המחיר הבלתי נמנע.. מתברר לי שהזנחתי את משפחתי הקטנה למען המשפחה הגדולה יותר, שהשתדלתי לשרת אותה בנאמנות רבה"
דוד בן גוריון אומר על ויצמן " המאמץ המדעי לא שימש לויצמן מפלט מפעולתו המדינית והציבורית, אלא היווה חלק אורגאני ממסכת יצירתו ההיסטורית".
עבודתנו הדיפלומטית חשובה, אבל חשיבותה תגדל ע"י מעשים של ממש בארץ ישראל. אם נגיע לידי סינתזה של האסכולות בציונות – נתגבר על נקודת הקיפאון (1907 בקונגרס הציוני בהאג)
"בסיכום אפשר לומר שהשלבים אשר נסקרו במחקרו הכימי של ויצמן מגלים כי הוא חוקר מחונן ורבגוני המעוניין בתיאוריה הכימית ובשימושים המעשיים של המדע ושאפילו בעבודותיו המדעיות הפורמאליות אפשר להבחין בתכונותיו האנושיות החמות ובקסם השופע ממנו אשר תרמו כה הרבה להצלחותיו בשדות פעולה אחרים".
לואיס פ. פיזר.
אין ספק שנעשה טעויות חדשות, אך עלינו לנצל את ההזדמנות ולהיפטר מהישנות.
העם היהודי הוא עם הנצח ולכן כל אשר אנו יוצרים בארץ ישראל חייב להכיל בתוכו את אלמנט הנצחיות
עוד דונמים, עוד עצים, עוד בתים ועוד אנשים – רק כך יגדל כוחנו.
גאולת אדמת ארץ ישראל אינה רק עבודת קק"ל אלא אחריות אישית של כל אחד מאיתנו, בעודנו נלחמים על קיומנו.
הזוועות ברוסיה ובמדינות אחרות אף פעם לא היו המניע העיקרי שאחריו הלכה התנועה הציונית. המניעים היחידים היו, וימשיכו להיות הכמיהה של העם היהודי לשוב לארץ מולדתו ולהקים בה חיים לאומיים משלו.
בשביל שישה מיליוני יהודים הכלואים במקומות שאינם רצויים בהם נחלק העולם למקומות שאינם יכולים לחיות בהם ולמקומות שאליהם הם אינם רשאים להיכנס
מתוך עדותו בפני ועדת פיל 25.11.36
מדינה היא אורגניזם חי שאינו נגמר. האורגניזם נגמר רק כשהוא מת. לדבר על מדינה כגמורה זה לדון אותה למוות. מתוך דברי עדות בפני ועדת אונסקו"פ 1947
ניסים אכן קורים, רק אחרי שעובדים קשה מאוד כדי שיקרו.11.7.1941 כתבי ויצמן
כל חיי עבדתי בעד המדע והמחקר, אבל יודע אני שמעל למדע ומעל למחקר עומדים ערכים גבוהים ואיתנים פי כמה – צדק ויושר, שלום ואחווה (14 בפברואר 1949 נאום פתיחת הכנסת הראשונה)
יש לנו נשק עז שעלינו לנצל ביוזמה ובמומחיות בעזרת כל האמצעים העומדים לרשותנו. נשק זה הוא המדע, ספינת מעוזנו ומקור התגוננותנו.
מצוטט מתוך מאמר במעריב 27.6.1975
"מלט ודינמיט"
מספר מנכ"ל הסוכנות היהודית, משה ריבלין, במשאלה של ויצמן לאחר ליל הגשרים שהיה לפני 29 שנים:
"עבדתי אז בהגנה ונתבקשתי להראות לויצמן את צילומי גשר אלנבי המפוצץ. הביט בהן אמר:
"אישי הצעיר אני כבר זקן ואיני יודע אם אזכה לראות את המדינה בתקומתה. תמסור נא לבני דורך, שתפילתי היא שלאחר הקמת המדינה, כאשר יגיעו לגשר זה, ישאלו את עצמם כמה מלט דרוש כדי לבנות את הגשר ולא כמה דינמיט צריך כדי לפוצצו".
פריץ האבר על חיים ויצמן : " אתה הינך יוצר מהיש, אתה יוצר מתוך הלא כלום ובארץ שחסר בה הכל".
מתוך: הביוגרפיה של פריץ האבר מאת דיטריך שטולצנברג