בית ויצמן

בית ויצמן נבנה בשנת 1936 ושימש ביתם הפרטי של ד"ר חיים ויצמן וד"ר ורה ויצמן. את ביתם בארץ ישראל בחרו לבנות ברחובות, צמוד למכון זיו שייסד ד"ר ויצמן בשנת 1934, וממנו צמח לימים מכון ויצמן למדע.

הבית תוכנן בידי האדריכל היהודי הנודע אריך מנדלסון, שעזב את גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון. בית ויצמן היה עבודתו הראשונה של מנדלסון בארץ ישראל.

מנדלסון כתב: "זהו בית בן זמננו למהדרין... עם זאת, יש בו תכונות של בית מגורים באקלים סובטרופי. לדעתי, זה סוג הבתים שילך ויכבוש את מקומו במזרח לאחר אלפיים שנה, כפי שהיה מקובל כשיהודה הייתה פרובינציה רומאית".

עם בחירתו של ד"ר ויצמן לנשיא המדינה, הפך הבית למשכן הרשמי של נשיא ישראל. לאחר מותו עבר משכן הנשיא לירושלים. בני הזוג תרמו את האחוזה, את הבית ואת תכולתו למדינת ישראל, במטרה לשמר את מורשתו של הנשיא הראשון. 

האדריכל אריך מנדלסון

האדריכל אריך מנדלסון

אריך מנדלסון היה אדריכל יהודי בעל שם עולמי. הוא נולד ב-21 במארס 1887, באלנשטיין שבגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון עבר לאנגליה ולארץ ישראל, שבהן פעל במקביל. לבסוף, בשנת 1942, היגר לארצות-הברית. הוא נפטר ב-15 בספטמבר 1953, בסן-פרנסיסקו. מנדלסון נחשב לאחד מענקי הארכיטקטורה המודרנית. בתקופה קצרה יחסית, שבע שנים שפעל בארץ ישראל, הוא הקים פרויקטים אחדים. ארכיטקטורה צנועה, בעלת קווים פשוטים, אך מלאי הוד, בעלת "צלילות תנ"כית", כדבריו, ואצילות הנובעת מהצורה והחומר.

פרויקט שימור בית ויצמן

שיפוץ ראשון, באדיבות קרן קלור, בוצע בבית בשנת 1978, והוא נפתח כמוזיאון לקהל הרחב.

בשנת 1999 נערכו עבודות שימור בתכנונם ובפיקוחם של האדריכלים הלל שוקן ודניאל אסייג ובתרומת קרן יד הנדיב. עבודות השימור כללו את בית ויצמן, פרטי האוסף ושטחי האחוזה. עבודות השימור והשיחזור ניסו לשמור ככל האפשר על נאמנות למקור ולהחזיר לבית ולחפצים את אופיים, כפי שהיה בתקופה שבה חיו בני הזוג ויצמן.

בשנת 2017 התבצעו עבודות שימור נוספות, בפיקוחה של אדריכלית השימור טל איל, שעיקרם היה חיזוק המבנה. מכון ויצמן למדע הוא אשר פיקח על העבודות.

אחוזת הגן

המבנה הפיזי של הגן תוכנן על ידי האדריכל אריך מנדלסון ומהווה חלק בלתי נפרד מהבית.
צמחיית הגן תוכננה על ידי אדריכל הנוף שלמה ויינברג (אורן) מקיבוץ יגור, שאף תכנן את גני גן הנדיב בזכרון-יעקב.

הרעיון של שני האדריכלים היה להקים סביב בית ויצמן גן ים תיכוני. מרבית הצמחים שנשתלו בגן מקורם באגן הים התיכון, חלקם ארץ ישראליים וחלקם יובאו לארץ.

מיקומם של חלק מהעצים בגני האחוזה והחלוקה בין המדשאות נשמרים עד היום הזה לפי תוכניתו של ויינברג.

אחוזת הקבר

אחוזת הקבר

ד"ר חיים ויצמן ביקש להיקבר בגן האחוזה, למרגלות ביתו. עם פטירתו עוצבה מצבה עם הכיתוב הפשוט "חיים ויצמן". בצוואתו ביקש ויצמן להיקבר תחת מצבת אבן פשוטה:

“… תמיד הייתי יהודי פשוט ממוטול וכזה אני רוצה להישאר גם אחרי מותי …”

ד"ר ורה ויצמן ביקשה להחליף את המצבה המקורית, שהייתה לוח שיש שעליו היה חקוקים שמו של חיים ויצמן ומועד לידתו ופטירתו. ורה רצתה להיקבר לצידו של בעלה, וביקשה שעל המצבה יוזכר גם השכול הפרטי שלהם, מותו של בנם הצעיר מיכאל, שנהרג במלחמת העולם השנייה. המצבה עוצבה על פי דגם האנדרטה שהוקמה באנגליה לזכר חיילי חיל האוויר המלכותי שמקום קבורתם לא נודע. מצבת חיים ויצמן החדשה עוצבה על ידי הפסל משה ציפר והיא הוחלפה בשנת 1962. במרכז המצבה חקוק סמל מכון ויצמן למדע, שעיצב האדריכל אריך מנדלסון, על פי הזמנת ד"ר ויצמן כלוגו למכון זיו. הסמל חקוק בין שני שמותיהם של בני הזוג ויצמן.

המכונית הנשיאותית

המכונית הנשיאותית

בשנת 1950 העניק הנרי פורד השני מתנה לד"ר חיים ויצמן – מכונית מדגם פורד לינקולן קוסמופוליטן, אחת מתוך סדרת ייצור שכללה 18 מכוניות מסוג זה, שיוצרו על פי מפרט מיוחד שתוכנן לנשיא ארצות-הברית. המכונית הייתה רכב השרד הרשמי של נשיא המדינה ולאחר מותו של ויצמן, בשנת 1952, הוצבה לתצוגה בבית ויצמן. עם הזמן ועקב פגעי מזג האוויר התבלתה המכונית וזוהרה הועם. חברת "דלק מוטורס", היבואנית והמפיצה של פורד ולינקולן בישראל, לקחה על עצמה, יחד עם חברת פורד בארצות-הברית, את מלאכת שיפוץ המכונית ושימורה. המלאכה נמשכה 13 חודשים, ובסיומם הוחזרה המכונית לביתן תצוגה מיוחד שתוכנן על ידי האדריכל הלל שוקן.

כיכר הזיכרון

כיכר הזיכרון

האתר נבנה בתחילת שנות ה-60 ככיכר זיכרון לחיים ויצמן, ובשנת 1972 הוצבה בה אנדרטה של הפסל דני קרוון כהנצחה לקורבנות השואה.

האנדרטה עשויה אבן גיר ועל גביה ספר תורה. האבן עצמה נחצבה בישראל, משקלה 22 טון וגובהה שני מטרים. ספר התורה נוצר מיציקת פליז שנעשתה באיטליה. גובהו של הספר מטר אחד ומשקלו תשעה טון.
על גבי האבן חקוק קטע מדברי ההספד של ד"ר ויצמן לזכר קורבנות השואה, בנאומו בקונגרס הציוני בשנת 1946. קונגרס זה היה הראשון שהתקיים לאחר המלחמה והשואה – והאחרון של ויצמן כנשיא ההסתדרות הציונית.